<h1>כתוב שם לראב"ד — ע"ז</h1>
<h2>דף יט:</h2>
במאור [ע"ז] דף כד. ד"ה כי קא מיבעיא. כתוב שם: לימא מסייע ליה וכו', עד אמר רב ששת ששקצום לע"ז. פירוש, ואמאי והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו [חולין דף מ. ע"ז דף נד.], ואע"ג דגוי מישראל קני [גיטין דף לח.] דכתיב וישב ממנו שבי, אבל מגבוה לא, דכתיב ליי הארץ ומלואה [תהלים פרק כ"ד פסוק א']. אמר אברהם: זה הקושיא ותירוצה אינם. כי אין כאן חזקה דגוים בשל ישראל כלל, שהרי לא נתכוונו לזכות בהן, לא למכרן ולא לבנות מהם בתים ועליות, ולא נתכוונו אלא לשקצום [ל]ע"ז וליטמא אותן לגילוליהם, כעין המשתחוה לבהמת חבירו ועשה בה מעשה, שאסרה [דף נד:] אע"פ שלא קנאה. ומה שאמר על ידי ישראל נתחללו, זה לא היה מעולם, ומנא ליה הא, אלא התורה נתנה להם כח לגוים לחלל קדושתם כאילו הם בני מעילה, אבל לישראל לא נתן כח לחלל בהמה וכלי שרת, כדאיתא במעילה [דף יט:] ומשום הכי כלי אחז לא היה להם תקנה, לא לגבוה ולא להדיוט.
